Translate

יום שני, 12 באוגוסט 2013

Judaism is a univeral language

זהו.
המשלחת נחתה בארה"ב אחרי שעות ארוכות של טיסה והמסע מתחיל...

טרם תחילת המסע הם עוד הספיקו לבקר בפסל החירות ולשמוע קצת על היהודים וההיסטוריה ארוכת השנים שלהם עם ארה"ב (כותבת שורות אלו פגשה את הקבוצה מאוחר יותר. מזל שזיו תיעדה את רשמיה :-) תמונות לצערי, אין בנמצא. אני בטוחה שגוגל יכול לספק לכם תמונות. תחשבו שאנחנו ברקע).

אבל רשמית היום באמת התחיל בשיחה מעוררת השראה עם דבי ברונפמן שהיא הרבה דברים מלבד היותה יו"ר השותפות בצד האמריקאי ועם הזוג מרילין וג'רי ששם משפחתם פרח מזכרוני אבל לא הסיפורים המרגשים שלהם.
אני חושבת שאפשר בקלות להידבק בחיידק ההתנדבות רק מלראות את הפנים של השלושה זורחים לשמע השאלה "אז מהי התנדבות עבורך?".
אפשר להתווכח הרבה על ההבדלים בין האמריקאים לישראלים בנוגע לאיך וכמה מתנדבים.
מה שבטוח, מי שמתנדב (או מתנדבת. ובואו נודה על האמת, יש הרבה יותר נשים מתנדבות מגברים) מזדהה לחלוטין עם הפרצוף הזורח הזה.

הגענו למלון (תאמינו או לא, במיניבוס שכתוב עליו "My Limo" עם נהג שכמעט הלך מכות עם גברי המשלחת שלא נתנו לו לעשות את העבודה שלו והתעקשו לקחת את המזוודות שלהם לבד) ופגשנו בהתרגשות רבה את חברי המשלחת האמריקאית. קצת מנוחה ו-off we go לבית הכנסת "שערי אמת", שותפים ומארחים של המשלחת (נו טוב, הרבה יותר שותפות ומארחות היו שם אבל אני לא אהיה קטנונית).

לא אלאה אתכם בערב המרתק שעברנו תוך כדי היכרות הדדית וגם היכרות עם כל הגורמים שפועלים לטובת היוזמה של המשלחת. פועלים כאן כמובן ארגון Jewish helping hands בראשות הרב סופין יחד עם שותפות 2000 אופקים-מרחבים-מטרווסט (רבתי!),עם הסוכנות היהודית והקהילה המקומית בהנהגת כנסיית Gatway (וסליחה אם השמטתי גורם חשוב כזה או אחר. ההתרגשות העבירה אותי על דעתי). אחד החלקים המרגשים של הערב היה כשהרבה של בית הכנסת (רבה זו המקבילה של רב. הגיע הזמן שנתרגל לזה :-) זה משובב נפש), לינדה פנקין יחד עם כל הצוות שלה שרו את "המוציא" (או "המוציאה", לי אין בעיה עם איך שתרצו להגדיר את הברכה). you know - נשים, בית כנסת, שירה. מרגש כבר אמרתי?

הערב נחתם חילופי מתנות סימליות ובניה של דגם של בית, שעל גגו שלל ברכות מאיתנו, חברי המשלחת.

הבונות האמיצות עם ערכת כלי העבודה החדשה (משמאל לימין - גלי, זיו ואני. מאחורי המצלמה - טל החמקנית)
אנחנו כבר יודעים כי הבית שייך למשפחה קטנה שכבר כ-9 חודשים עוברת מבתים של קרובים וחברים. אם ובנה האוטיסט בשנות העשרים לחייו. זו מציאות לא שפויה עבור כל אחד, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהבן זקוק מאד לשגרת חיים ויציבות.
אנחנו מקווים כי נצליח לקדם ככל שניתן את שיפוץ הבית ויודעים כבר כי אחרינו מתוכננת להגיע משלחת נוספת מטעם גורמים אחרים להשלים את השיפוץ ולאפשר למשפחה לחזור במהירות לשגרת חיים מבורכת.

הדגם כמעט מוכן (משמאל לימין - שריל, חורחה ואמבצ'ו)

* תודה מיוחדת לזיו שרשמה וזכרה ותיעדה כל פרט :-)

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה