המפגש המשותף השני של המשלחת מתקיים ב-10/6 במינהל החינוך באופקים (אני חושבת שבקצב של מספר הפעמים שאני מגיעה לשלם יתחילו לדרוש ממני לשלם ארנונה).
הפעם, מיכל צור (עוד אחת ויחידה מהשותפות. נדמה שיש שם הרבה אחיות ויחידות. בטח הן תשתרבבנה לפה מדי פעם) באה כדי לדבר איתנו קצת על הקהילה שם, להסביר לקראת מה אנחנו הולכים (והולכות. זוכרים? וזוכרות?) ובעצם לעשות סוג של תיאום ציפיות לקראת המפגש והעבודה המשותפת עם הקבוצה האמריקאית.
זה נשמע נורא פשוט "לתאם ציפיות" או "לבוא עם רגישות תרבותית" (שזה סוג של מכבסת מילים למניעת משבר דיפלומטי...), אבל זה כנראה לא כזה פשוט.
חוצפה ישראלית תפגוש פורמליות אמריקאית בעבודה משותפת - וכל זה באמצע אוגוסט המהביל.
היש חומר נפץ גדול מזה?
אולי רק הפצצה האיראנית.
ולמרות זאת אנחנו משתפים פעולה עם מיכל, נרצה או לא, הסטריאוטיפים יוצאים מאיתנו בקלות. לפעמים זה מביך ולא פוליטיקלי קורקט, אבל זה בעיקר מאפשר ללמוד על עצמנו כפרטים וכקהילה.
אנחנו צופים בסרט "The Tribe" שזכה בפסטיבל סאנדנס ועוסק בזהות יהודית דרך העיניים האמריקאיות. הסרט מעורר הרבה מחשבה - מי הוא קהל היעד של הסרט? מה המטרה שלו? האם העם היהודי הולך ונכחד כפי שמתואר בסרט? איך קורה שליהודים יש השפעה רחבה בשיח העולמי-גלובלי? ואולי זה רק בראש שלנו? מה מעסיק את האמריקאים כיום מבחינת זהותם היהודית והאם יש פער בין התפיסה של הצעירים להוריהם?
נותרנו בעיקר עם שאלות...
ועם תמונה שצולמה out of focus (אני לא מסגירה את שם הצלמת. תנחשו לבד)
ושמעון נאלץ לצאת מוקדם יותר - אני מחזיקה ביד תמונה של הישראלי הציוני החלוצניק שמחליף את שמעון (זמנית כמובן)
